מאיץ החלקיקים והחלקיק האלוהי

החלקיק האלוהי, או בשמו הארצי - בוזון היגס.

נשמע מאוד מיסטי, מאוד לא מובן, משהו שרק פיסיקאים מבינים...

בעבר קראתי אינפורמציה על מאיץ החלקיקים, והבנתי... חלקים מהסיפור, לא שעכשיו אני מבינה את כל הסיפור... אבל, קצת יותר.... ההרצאה של ד"ר דניאל ללוש האירה לי מספר נקודות חשוכות.

אז, מה יש ברשת על החלקיק האלוהי?

בויקיפידיה: בוזון היגס הוא חלקיק היפותטי שאת קיומו צופה המודל הסטנדרטי. מנגנון היגס, המבוסס על שבירת סימטריה ספונטנית, צופה את קיומו של שדה היגס, שבעזרתו ניתן להסביר את המסה של שאר החלקיקים וגם של בוזון היגס עצמו.

קיומו של בוזון היגס, המכונה לעתים "החלקיק האלוהי", נחזה לראשונה בשנות ה-60 על ידי הפיזיקאי הבריטי פיטר היגס. הדרך בה הוא מעניק לחלקיקים אחרים מסה הוצעה לראשונה בהקשר של פיזיקת חומר מעובה כדי להסביר כיצד מבנים דמויי חלקיקים במתכות יכולים להתנהג כאילו שיש להם מסה אפקטיבית.

לבוזון היגס עצמו יש מסה. הפיזיקה הניסיונית מעריכה את מסתו ביותר מ-GeV ‏ 114. עקב שיקולים תאורטיים, מסתו כנראה לא עולה על GeV ‏ 1000.

אחת המטרות שלשמן נבנה מאיץ LHC שב-CERN היא גילוי בוזון היגס.

מעניין, אבל, קשה לומר שממש מובן....

בכתבות מדע פופולארי, מסתפקים באמירה: "בוזון היגס" - החלקיק המסתורי שמעניק, לפי ההשערות, את המסה לחומר.

כתבה מעניינת מצאתי דווקא במגזין הניו-אייג' של NRG שעוסקת בהקבלה בין הפיסיקה ליהדות בכלל או לקבלה בפרט. שם הכתבה: החלקיק האלוהי: הפרדוקסים של תורת הקוואנטים, הפרשנות של הזוהר

אני אחזור להרצאה של ד"ר ללוש. ואקפוץ לסופה... לחלק בה הוא מסביר איך החלקיק מעניק מסה לחלקיקים אחרים... וכמו שאומרים, תמונה שווה אלף מילים, אז הנה סט תמונות שמסביר איך מחלקיק חסר משקל הופך החלקיק לבעל משקל (בהשפעת החלקיקים הסובבים אותו)..

אבל, איך בכלל הגיעו לרעיון הזה?

כי כל היקום מורכב מהחלקיקים הבאים שהם החומר... ולכל חלקיק חומר יש אנטי חומר... אז, השאלה היא לאן הוא נעלם? ללא ספק פיספתי משהו בדרך... אבל, אלו עיקרי הדברים שהצלחתי להטמיע... ועל המאיץ עצמו? בהזדמנות אחרת...

זיכרון ולמידה

במסגרת איחוד בלוגים, אני מעבירה לכאן פוסט שנכתב ב word-press

המפגש האחרון של מורים מובילים בכימיה עסק ברובו בזיכרון ולמידה. לדאבוני פיספסתי את ההתחלה, ביליתי את תחילת המפגש עם מורי הביולוגיה בחדר הסמוך, עד שהבנתי שאני במקום הלא נכון עבורה חצי שעה.
ההרצאה של אפרת פירסט. הייתה מרתקת. בסוף ההרצאה, אפרת עשתה לנו מבדק נחמד.
הסבר על המבדק: מקריאים לקבוצה כ 15 מילים שיש בינהן קשר, למשל מילים שקשורות לנהיגה, לארוחת חג, לשינה, לכל דבר שעולה בדעתכם, משתמשים בהמון מילים קשורות זו לזו ומילים נרדפות. לאחר שסיימנו להקריא, מבקשים מהקבוצה (שעד לרגע זה לא רשמו דבר ורק הקישבו) לכתוב כמה שיותר מילים. מסתבר שיש מילים נרדפות שלא הקראנו אותן, אבל, הן מתבקשות... (לדוגמה: חלום, נחירה, עייפות, עוררות, שמיכה, חושך.. וכו') אבל, לא מציינים את המילה שינה. מתברר שאנשים רושמים את המילה שלא הוקראה בגלל ההקשר.
ערכתי את המפגש בשתי כיתות. התלמידים מאוד הופתעו מהתוצאות וקיימנו דיון קצר על טכניקות זיכרון ואיך להמנע מלזכור פריטים שגויים.
ואם כבר עסקנו בזיכרון, משחק זיכרון נחמד: http://www.zefrank.com/memory
מאמר מה BBC מספר לנו ששימפנזים צעירים עולים בביצועי הזיכרון שלהם על סטודנטים באוניברסיטה.
המשימה הייתה לזכור מיקום של מספרים על המסך. ולזכור את הרצף.המבדק כלל 3 זוגות שימפנזים ( אמהות וצאציהן בני ה 5) אל מול סטודנטים. המסרים הופיעו על מסך מגע, ואז נעלמו. הנבדקים היו צריכים לגעת במיקום של המספרים לאחר שאלו נעלמו.
המצאים מורים שכנראה לא הערכנו מספיק את השימפנזים, השימפנזים הצעירים, הראו תוצאות יפות יותר(במהירות ובדיוק) מאלו של אמהותיהן ומאלו של הסטודנטים.
מדובר במספרים שהופיעו במהירות על המסך ונכבו. מניחים שלשימפנזים הצעירים יש זיכרון צילומי שיתכן שגם קיים אצל ילדים צעירים אבל דועך עם השנים.
http://news.bbc.co.uk/2/hi/7124156.stm